הוצאות על רפואה ובריאות בישראל מול העולם

אחת ההוצאות המרכזיות והקריטיות ביותר של מרבית בני האדם בעולם המערבי של המאה העשרים ואחת היא ההוצאה על בריאות ושירותי רפואה שונים, החל משירותים שוטפים ו"רגילים" כמו ביקור אצל רופא המשפחה או אבחון ליקויי למידהעבור הילד, ועד להוצאות חריגות יחסית, כמו ימי אשפוז כאשר משהו בבריאות שלנו משתבש.

כמובן שבמרבית מדינות העולם המערבי, ובכללן גם בישראל, לא נדרשים האזרחים להתמודד בכוחות עצמם עם כל הוצאות הבריאות ושירותי הרפואה שלהם. בישראל ובמדינות מערביות רבות אחרות, מושתתת מערכת של ביטוח לאומי, במסגרתה משלמים כל האזרחים סכום חודשי מסוים, ומקבלים כיסוי מסוים במימון תשלומי הבריאות והרפואה, כאשר הם נזקקים להם.

הפער בין התשלומים על שירותי הבריאות והרפואה לבין הסכום הממומן על ידי המדינה הינו פער ממשי וקיים, אשר בחלק מהמקרים יכול להצטבר ולהכביד ממש על האזרח הנושא בו (במקרים בהם אותו אזרח נזקק לטיפולים או תרופות אשר אינם מסובסדים, למשל..). אז מה המצב שלנו, בישראל, אל מול שאר מדינות העולם המערבי?

 

מימון רחב של הוצאות בריאות בסיסיות, פחות רפואת שיניים, אבחון קשב וריכוז וכד'

כמובן שמערכת הבריאות והביטוח הלאומי של ישראל אינה משלמת על כלל הוצאות הבריאות והרפואה האפשריות, אך כך גם מרבית המערכות המקבילות במדינות המערב האחרות. מן הסתם, המדינה ומערכת הביטוח הלאומי אינה מממנת עבורנו טיפולי שיניים נרחבים למשל, אבחון קשב וריכוז לזיהוי ליקויי למידה עבור סטודנטים באוניברסיטה וכד'.

מצד שני, אם אנחנו פתאום חולים אנחנו יכולים ללכת לרופא המשפחה תמורת תשלום זעום וכד'. אזרחים רבים מצטיידים בביטוחי בריאות כאלו ואחרים, עליהם משלמים עוד סכום חודשי נוסף (ונמוך יחסית), בתמורה לכיסוי רחב ומלא יותר.

 

המצב הקיים אינו אידיאלי, אך גם יכול היה להיות הרבה יותר גרוע, כך שאולי לא כדאי לנו להתלונן כל כך מהר. השוואה מהירה למדינות אחרות בעולם מראה כי ישראל נמצאת איפשהו באמצע. למשל, מערכת הבריאות האמריקאית (בה מנסים לחולל רפורמות מרחיקות לכת כבר כמה שנים טובות) מציעה לאזרח האמריקאי הממוצע הרבה פחות ממה שמציעה מערכת הבריאות הישראלית. כך גם במדינות מערביות נוספות. לעומת זאת, ניתן כמובן גם למצוא מדינות מערביות בהן המצב טוב יותר מאשר בישראל, דוגמת מדינות סקנדינביה (שבדיה היא דוגמה נפוצה בה משתמשים בהקשר זה). בחלק ממדינות אלו, הכיסוי המוענק על ידי המדינה הוא רחב ומקיף הרבה יותר, בבריאות, כמו גם בתחומים קריטיים אחרים (כמו חינוך למשל). שם, זוכים האזרחים לכיסוי כמעט מלא בכל בעיה רפואית בה הם נתקלים, אך גם משלמים כמובן יותר מסים מאשר הישראלים (לא הרבה יותר...).

 

אז מהי המסקנה הסופית מכל זה? שאנחנו נמצאים במקום טוב באמצע. טוב שאנחנו לא למטה, אבל יש גם לאן לשאוף להגיע...